טוב, מה שאת צריכה זה עוגיות. עוגיות יבשות. אנשים נכנסים, את לא תאמיני כמה. בשעות הערב, כל חמש דקות הדלת נפתחת. צריך להכין עוגיות. כל אחד טועם משהו, ואף פעם אין מספיק.
תקני בקבוקי מים. המון מים. זה קיץ, חום אימים בחוץ, הבית מתמלא. ופתאום אין אוויר, פשוט אין אוויר. אז הכי חשוב, מים קרים.
מה את אומרת? או-אה, זה כבר הסוף. מה אני אגיד לך. תתחילי להתכונן.
תבדקי מי יכול לעזור לך לפתוח את הדלת, לקבל את האנשים, להושיב אותם. צריך להציע שתייה, להסתובב עם מגש עוגיות. את לא תוכלי לעשות הכול לבד. מיקי ידבר עם המבקרים. הוא יבכה קצת, יצחק אפילו, זו תקופה מאוד מבלבלת.
תתייעצי עם אחות של מיקי. תבקשי שהבנות שלה יבואו. אני אומרת לך, את לא תוכלי לבד, שהבנות יעזרו. תעשי רשימה לכל יום, משמרת בוקר, משמרת ערב. מי באה, מי מחליפה אותה. משישי עד מוצאי שבת לא יושבים, ביום השביעי קמים, סך הכול זה חמישה ימים לא שבעה.
אבל לא יהיה לך רגע שקט, אז תבקשי. זו השבעה של אבא שלה, בדיוק כמו של מיקי. את נותנת את הבית, זה המון, תאמיני לי. יומיים לקח לי לנקות אחרי השבעה של צבי.
אל תדאגי, יש עוד זמן. שמעתי על מישהו שהיה מונשם חודשיים. כך תיכנסי לחגים, חגים זה טוב. יש המון חורים באמצע, והשבעה מתקצרת. לכי תדעי. בכל מקרה, תקני מים מינרלים וקופסאות של עוגיות, שיהיה.
אני לא מבינה. או-אה, זה מדרדר מהר. זה אומר שתוך יום יומיים תהיה הלוויה ותתחיל שבעה, ואת עוד לא מוכנה. תנשמי עמוק. אין ברירה, צריך להתארגן. דבר ראשון, שאת חוזרת, תקני כוסות חד פעמיות וכפיות, המון כפיות. תזיזי את השולחן מהמטבח לסלון, ותפרסי מפה גדולה, משהו פשוט. תניחי על השולחן קפה, תה, סוכר וסוכרזית. זהו, ככה מתחילים.
תני לו, שיתפרק. זה טבעי, גם אני כמעט בוכה, אבל תחשבי מה מחכה לך אחר כך. אין מה לעשות, צריך להמשיך. מתוקה, אל תישברי עכשיו. צריך להתכונן מראש אחרת לא מספיקים. שתחזרי הביתה תוציאי את כל הכיסאות מהחדרים, ותפזרי בסלון ובמרפסת. אנשים מתיישבים איפה שבא להם, את לא תאמיני. אצלי מישהו החליט לשבת בחדר של נועה, ככה התחשק לו. ישב שם וקרא ספרי ילדים. יש שעות שיש כל כך הרבה אנשים, שאין איפה לשבת, אנשים פשוט עומדים.
אה, והטרנד עכשיו זו פינת הנצחה. תקני בריסטול גדול, שחור. תדביקי תמונות מתקופות שונות בחייו של נוח. אל תשימי תמונות מהתקופה שהוא כבר בכיסא גלגלים ונראה גמור, שיזכרו אותו יפה. שתגיעי הביתה, תראי שתרצי להכין משהו לזכרו של נוח. כן. זה נורא יפה. במרכז תמקמי תמונה אחת, זו צריכה להיות ה-תמונה שלו. משהו מלפני עשר שנים, שהוא זקן אבל עדיין נראה טוב. לא טוב, נוח אף פעם לא היה יפה. בואי נגיד, שיראה הוא ברגעיו הטובים. חשוב שזה יהיה הדבר הראשון שאנשים רואים. אפשר לשים נר גדול ליד הבריסטול. אנשים נעצרים ליד זה, מדברים, זה להיט, את תראי.
בסדר. אני מחכה.
כן. מה? נפטר? אוי. תשתי משהו. כן, קחי קצת מים, אני מחכה.
את בסדר? אז תשתי תה חם. יש שם בטח מכונה כזו.
כן, אני כאן. איפה מיקי? כן. אז מחר תהיה הלוויה. הלילה תבדקי שיש לך חולצות שחורות בארון. את צריכה בגד ללוויה, ומשהו לשבעה. הטריקו השחור הזה כבר אפור. מחר, על הבוקר, תקני. כי למיקי יש את הפריבילגיה להישבר. ככה, כי את לא 'יושבת'. איזה לילה. מחר יהיה עוד יום מטורף, אבל אחרי הלוויה זה אחרת. את תראי, זה לא מה שחושבים, לא בוכים בשבעה.
