באחת מערי לוב שעל גבול מצרים התגורר יהודי, לא יוצלח גדול. כאשר היה הולך לאיזה מקום לא היה חוזר משם במהרה, וכשעמד לעשות משהו, היה שוכח את כוונתו. בקיצור, בכל אשר פנה ליווה אותו המזל הרע. גם זוגתו לא היתה מן הנשים הגורמות אושר. היה בה, בצורתה ובאופייה, מן החיה הדורסת ומן העוף הטורף. כשהיתה מתנפלת על בעלה, היו עיניה בולטות, פיה מלא קללות, וכולה נוהמת כארי טורף.
קצרה רוחו של הבעל מפני אשתו שהציקה לו כל הימים ולא הניחה לו בפקודותיה: "לך לשם! בוא לכאן! עשה כך, ולא כך!" – כך היתה מצווה בכל הזדמנות כשהבעל היה חוזר לביתו בערב, אחרי יום-עמל קשה.
יום אחד, כאשר הציקה לו האישה למעלה מן הרגיל, החליט הבעל המסכן להתאבד. מה עשה? סגר את הדלת ברוב זעם, ברח מן הבית, וכבר הוא מאחורי חומת העיר. ושם הר גבוה. עלה על ההר כשבדעתו לעצום את עיניו, ולהטיל את עצמו למטה בריצה, עד שיתפזרו עצמותיו. הוציא מתוך כיסו מטפחת קטנה וקשר אותה מסביב למצחו ועיניו. אך לפני שהספיק לזוז, תפסו אותו שתי ידיים שעירות וחזקות. הוא הוריד את המטפחת והנה הוא רואה איש ענק מחזיק בו. מצחו בולט, רגליו עקומות ושיעור קומתו כאמתיים וחצי.
"למה אתה רוצה להתאבד? הרי אתה צעיר עדיין!" שאל הענק.
"אשתי נמאסה עליי" השיב. "כל היום היא יורדת לחיי. אין לי מנוחה ממנה, לא ביום ולא בלילה. החלטתי להסתלק מן העולם, ולהיפטר פעם ולתמיד מן הצרות שלי".
"הירגע, בני. אנוכי אשמדאי מלך השדים. גם אני נמצא במצב דומה לשלך. לילית אשתי מציקה לי מאוד, ובכל זאת לא אמרתי נואש. הבה נתחבר ונעשה שותפות. תבוא ההצלה לשנינו כאשר נעבוד יחד. כשנגיע לעיר הבירה תשכור לך חנות, תתלה עליה שלט ועל השלט תכתוב באותיות גדולות: רופא לכל המחלות המסובכות! ואני", הוסיף האשמדאי, "אכנס לגופו של אדם עשיר שיתחיל להשתולל, ידבר מתוך בטנו ויתהלך כסהרורי. כשיראו אנשי העיר, כי נמצא רופא חדש המרפא מחלות מסובכות, מיד יפנו אליך. אתה תבקש עשרת אלפי דינרים תמורת ריפויו של החולה, ואחר-כך נתחלק בשלל זה שווה בשווה".
"איך אדע כי אתה יושב בגופו של החולה?" שאל האיש.
"כשייפנו אליך קרובי החולה, תבקש להעמיד לרשותך חדר מיוחד שבו תהיה רק אתה עם החולה. כשתיכנס לחדר זה תתחיל להשתעל 'כחה, כחה, כחה', ואני אענה לך מתוך בטן החולה: 'כחי, כחי, כחי'. אז תדע כי אני הדיבוק היושב בקרבו", סיים האשמדאי את דבריו.
נתנו האדם והאשמדאי תקיעת כף זה לזה ובאותו רגע עצמו נעשו שותפים לכל דבר.
ובעיר הבירה התגורר עשיר גדול אשר כגודל עשירותו כן גודל קמצנותו. קמצן זה אהב מאוד את בתו היחידה שהיתה צעירה, יפיפייה וחכמה. הוא לא רצה להוציאה אל בין אנשים כי חשש שתתאהב בבחור עני, והוא יצטרך לפרנסו. יום אחד השתגעה הנערה: הפסיקה לאכול ולשתות, וכל הלילה היא מטיילת בחצר בית אביה. כשהתחילה לדבר, נשמעו חלילים הומים מבטנה.
אביה חיפש רופא שידע לגרש את המחלה שדבקה בבתו, אך לא מצא בין רופאי המקום איש שיצליח לרפא אותה.
יום אחד הודיעו לקמצן כי רופא חדש בא לעיר, והוא מומחה למחלות מסובכות, כגון זו של בתו.
הקמצן הלך אליו מיד, והרופא הסכים לרפא את החולה תמורת עשרת אלפי דינרים. למרות הפצרותיו של העשיר-הקמצן לא רצה הרופא לוותר אף על פרוטה אחת. לא היתה לו ברירה לעשיר, והוא הסכים לשלם הכול.
נכנס הרופא לחדרה של הנערה והתחיל להשתעל: "כחה, כחה, כחה". ענה לו האשמדאי בשיעול: "כחי, כחי, כחי". פקד הרופא המדומה על הדיבוק לעזוב את גופה של הנערה.
למחרת היום נרפאה הנערה והיא קמה בריאה ושלמה. בו ביום נפגשו הרופא והאשמדאי בחנות שבאמצע כיכר העיר וחילקו ביניהם את הכסף, בצדק וביושר.
כעבור כמה שבועות נטפל האשמדאי לבנו של ראש-העיר. בבוקר השכם יצא בנו הבכור של ראש-העיר לצוד ציד, אך כאשר חזר הביתה נפל מעל סוסו, קצף יצא מפיו והוא לא אכל ולא ישן. מנוחתו הופרעה, ומדי ערב היה מסתובב כמשוגע ברחובות הבירה. משרתי אביו כלאו אותו בחדר מיוחד והבושה היתה רבה.
לראש-העיר נודע על הרופא החדש והוא הוזמן מיד. גם הפעם הצליח "רופא" זה לגרש את המחלה. ראש-העיר שילם לו עשרים אלף דינרים וגם מכתב-תודה נתן לו. למחרת היום ביקר האשמדאי אצל שותפו, קיבל את חלקו במזומנים ונעלם.
פעם נוספת נכנס האשמדאי לגופו של אדם, הפעם לגופה של אשת הווזיר הגדול, והרופא המהולל, ששמו נתפרסם כמגרש דיבוקים, נתבקש לרפא אותה.
הפעם נקב "הרופא למחלות מסובכות" בסכום של חמישים אלף דינר עבור הריפוי, ואכן, קיבל את הסכום במלואו אחרי הצלחת הריפוי.
האיש התהלך עליז ושמח ברחובות הקרייה. שותפותו עם האשמדאי הצליחה, וכספו במקום בטוח. מעכשיו, חשב בלבו, יוכל לשבת בשקט ובשלווה בבית גדול שאותו יבנה בעיר מולדתו. אשתו תשמח בכסף, תצהיל פניה לקראתו ולא תקלל אותו יותר. לפתע נצנץ רעיון במוחו: אקח את כל הכסף הזה לעצמי. למה לו כסף לשד? מה יעשה האשמדאי בכל הניירות הללו?
הוריד "הרופא" את השלט המודיע כי הוא מומחה למחלות מסובכות והתכונן לעזוב את העיר. לפני שהצליח להוציא זממו אל הפועל, בא האשמדאי לתבוע את חלקו: עשרים וחמישה אלף דינר. האיש סירב למסור לו את הכסף. כעס עליו האשמדאי ואמר: "עוד אנקום את נקמת אכזבתי!". סיים את דברו ונעלם. לא עברה שעה קלה ומשרתי-המלך המבוהלים הגיעו אל הרופא המפורסם ובפיהם דרישה בשם המלך עצמו, לבוא מיד אל הארמון ולגרש את הדיבוק מגופה של בת-המלך היפיפייה, שנשתגעה פתאום והתחילה לקרוע את שמלותיה ההדורות לעיני כל השרים. לא הועילו לו לרופא טענותיו, והמשרתים הובילוהו לארמון.
"עזבו אותי! אינני רופא יותר!" התחנן וצעק האיש לפני המלך, אך דבר לא עזר לו.
אחרי הביקור בחדרה של בת-המלך הודיע "הרופא": "המחלה הפעם מסובכת יותר, והטיפול יימשך עשרה ימים". ובלבו חשב: בתקופה זו יסתדרו העניינים. כי ידע שאם יסרב סירוב מוחלט לטפל בנסיכה, יוציאו המלך להורג.
"עזוב את הנערה! הרי יש באפשרותך להשיג כסף ככל העולה על רוחך!" התחנן האיש לפני האשמדאי.
"רוצה אני" היה משיב זה, מתוך כרסה של בת-המלך, "לראות כיצד ממיתים אותך. אני הצלתיך ממוות ואתה, כפוי הטובה, השבת לי רעה תחת טובה?! אשאר כאן עוד כמה ימים כי טוב וחם לי בגופה של בת-טיפוחים זו, ואחר-כך אראה אותך מובל למיתה ומוצא להורג".
הגיע היום העשירי, המועד שנקבע לגירוש הדיבוק, והאשמדאי מתעקש ואינו רוצה לעזוב בשום-אופן את מקומו.
החליט האיש לנהוג בעורמה. מה עשה? קרא למלך וביקש לדבר איתו פנים אל פנים בביתן מרוחק שבחצר הארמון. כאשר נפגשו שם, הודיע לו: "הדיבוק שנכנס בגופה של בתך הוא אשמדאי מלך השדים בכבודו ובעצמו. כלפיו צריך להתנהג אחרת, בצורה לא רגילה. עליך להביא אל מול ארמונך את כל התותחים שבבירה, שלוש מאות במספר, וכאשר אקח את בתך מחר בבוקר לטיול אל מחוץ לטירה המלכותית, תצווה על חיל-התותחנים שלך להפעיל את הנשק. כאשר ישמע האשמדאי רעמים וברקים, ייבהל ויעזוב את בתך לעולמים".
הבטיח המלך לעשות כפי שנתבקש. בשעה מוקדמת של הבוקר יצא הרופא אל מרפסת הארמון, כשזרועו שלובה בזרוע בת המלך. פתאום התחילו לרעום התותחים.
"מה פשר הרעש הזה?" שאל האשמדאי לשמע הרעמים.
"אשתך ואשתי מחפשות אותנו" השיב האיש.
בשומעו זאת ברח השד מרוב פחד ולא נראה יותר בסביבה. ובת-המלך? היא הבריאה והחלימה.
והרופא המדומה? הוא חזר בכבוד ובעושר לביתו.
קצרה רוחו של הבעל מפני אשתו שהציקה לו כל הימים ולא הניחה לו בפקודותיה: "לך לשם! בוא לכאן! עשה כך, ולא כך!" – כך היתה מצווה בכל הזדמנות כשהבעל היה חוזר לביתו בערב, אחרי יום-עמל קשה.
יום אחד, כאשר הציקה לו האישה למעלה מן הרגיל, החליט הבעל המסכן להתאבד. מה עשה? סגר את הדלת ברוב זעם, ברח מן הבית, וכבר הוא מאחורי חומת העיר. ושם הר גבוה. עלה על ההר כשבדעתו לעצום את עיניו, ולהטיל את עצמו למטה בריצה, עד שיתפזרו עצמותיו. הוציא מתוך כיסו מטפחת קטנה וקשר אותה מסביב למצחו ועיניו. אך לפני שהספיק לזוז, תפסו אותו שתי ידיים שעירות וחזקות. הוא הוריד את המטפחת והנה הוא רואה איש ענק מחזיק בו. מצחו בולט, רגליו עקומות ושיעור קומתו כאמתיים וחצי.
"למה אתה רוצה להתאבד? הרי אתה צעיר עדיין!" שאל הענק.
"אשתי נמאסה עליי" השיב. "כל היום היא יורדת לחיי. אין לי מנוחה ממנה, לא ביום ולא בלילה. החלטתי להסתלק מן העולם, ולהיפטר פעם ולתמיד מן הצרות שלי".
"הירגע, בני. אנוכי אשמדאי מלך השדים. גם אני נמצא במצב דומה לשלך. לילית אשתי מציקה לי מאוד, ובכל זאת לא אמרתי נואש. הבה נתחבר ונעשה שותפות. תבוא ההצלה לשנינו כאשר נעבוד יחד. כשנגיע לעיר הבירה תשכור לך חנות, תתלה עליה שלט ועל השלט תכתוב באותיות גדולות: רופא לכל המחלות המסובכות! ואני", הוסיף האשמדאי, "אכנס לגופו של אדם עשיר שיתחיל להשתולל, ידבר מתוך בטנו ויתהלך כסהרורי. כשיראו אנשי העיר, כי נמצא רופא חדש המרפא מחלות מסובכות, מיד יפנו אליך. אתה תבקש עשרת אלפי דינרים תמורת ריפויו של החולה, ואחר-כך נתחלק בשלל זה שווה בשווה".
"איך אדע כי אתה יושב בגופו של החולה?" שאל האיש.
"כשייפנו אליך קרובי החולה, תבקש להעמיד לרשותך חדר מיוחד שבו תהיה רק אתה עם החולה. כשתיכנס לחדר זה תתחיל להשתעל 'כחה, כחה, כחה', ואני אענה לך מתוך בטן החולה: 'כחי, כחי, כחי'. אז תדע כי אני הדיבוק היושב בקרבו", סיים האשמדאי את דבריו.
נתנו האדם והאשמדאי תקיעת כף זה לזה ובאותו רגע עצמו נעשו שותפים לכל דבר.
ובעיר הבירה התגורר עשיר גדול אשר כגודל עשירותו כן גודל קמצנותו. קמצן זה אהב מאוד את בתו היחידה שהיתה צעירה, יפיפייה וחכמה. הוא לא רצה להוציאה אל בין אנשים כי חשש שתתאהב בבחור עני, והוא יצטרך לפרנסו. יום אחד השתגעה הנערה: הפסיקה לאכול ולשתות, וכל הלילה היא מטיילת בחצר בית אביה. כשהתחילה לדבר, נשמעו חלילים הומים מבטנה.
אביה חיפש רופא שידע לגרש את המחלה שדבקה בבתו, אך לא מצא בין רופאי המקום איש שיצליח לרפא אותה.
יום אחד הודיעו לקמצן כי רופא חדש בא לעיר, והוא מומחה למחלות מסובכות, כגון זו של בתו.
הקמצן הלך אליו מיד, והרופא הסכים לרפא את החולה תמורת עשרת אלפי דינרים. למרות הפצרותיו של העשיר-הקמצן לא רצה הרופא לוותר אף על פרוטה אחת. לא היתה לו ברירה לעשיר, והוא הסכים לשלם הכול.
נכנס הרופא לחדרה של הנערה והתחיל להשתעל: "כחה, כחה, כחה". ענה לו האשמדאי בשיעול: "כחי, כחי, כחי". פקד הרופא המדומה על הדיבוק לעזוב את גופה של הנערה.
למחרת היום נרפאה הנערה והיא קמה בריאה ושלמה. בו ביום נפגשו הרופא והאשמדאי בחנות שבאמצע כיכר העיר וחילקו ביניהם את הכסף, בצדק וביושר.
כעבור כמה שבועות נטפל האשמדאי לבנו של ראש-העיר. בבוקר השכם יצא בנו הבכור של ראש-העיר לצוד ציד, אך כאשר חזר הביתה נפל מעל סוסו, קצף יצא מפיו והוא לא אכל ולא ישן. מנוחתו הופרעה, ומדי ערב היה מסתובב כמשוגע ברחובות הבירה. משרתי אביו כלאו אותו בחדר מיוחד והבושה היתה רבה.
לראש-העיר נודע על הרופא החדש והוא הוזמן מיד. גם הפעם הצליח "רופא" זה לגרש את המחלה. ראש-העיר שילם לו עשרים אלף דינרים וגם מכתב-תודה נתן לו. למחרת היום ביקר האשמדאי אצל שותפו, קיבל את חלקו במזומנים ונעלם.
פעם נוספת נכנס האשמדאי לגופו של אדם, הפעם לגופה של אשת הווזיר הגדול, והרופא המהולל, ששמו נתפרסם כמגרש דיבוקים, נתבקש לרפא אותה.
הפעם נקב "הרופא למחלות מסובכות" בסכום של חמישים אלף דינר עבור הריפוי, ואכן, קיבל את הסכום במלואו אחרי הצלחת הריפוי.
האיש התהלך עליז ושמח ברחובות הקרייה. שותפותו עם האשמדאי הצליחה, וכספו במקום בטוח. מעכשיו, חשב בלבו, יוכל לשבת בשקט ובשלווה בבית גדול שאותו יבנה בעיר מולדתו. אשתו תשמח בכסף, תצהיל פניה לקראתו ולא תקלל אותו יותר. לפתע נצנץ רעיון במוחו: אקח את כל הכסף הזה לעצמי. למה לו כסף לשד? מה יעשה האשמדאי בכל הניירות הללו?
הוריד "הרופא" את השלט המודיע כי הוא מומחה למחלות מסובכות והתכונן לעזוב את העיר. לפני שהצליח להוציא זממו אל הפועל, בא האשמדאי לתבוע את חלקו: עשרים וחמישה אלף דינר. האיש סירב למסור לו את הכסף. כעס עליו האשמדאי ואמר: "עוד אנקום את נקמת אכזבתי!". סיים את דברו ונעלם. לא עברה שעה קלה ומשרתי-המלך המבוהלים הגיעו אל הרופא המפורסם ובפיהם דרישה בשם המלך עצמו, לבוא מיד אל הארמון ולגרש את הדיבוק מגופה של בת-המלך היפיפייה, שנשתגעה פתאום והתחילה לקרוע את שמלותיה ההדורות לעיני כל השרים. לא הועילו לו לרופא טענותיו, והמשרתים הובילוהו לארמון.
"עזבו אותי! אינני רופא יותר!" התחנן וצעק האיש לפני המלך, אך דבר לא עזר לו.
אחרי הביקור בחדרה של בת-המלך הודיע "הרופא": "המחלה הפעם מסובכת יותר, והטיפול יימשך עשרה ימים". ובלבו חשב: בתקופה זו יסתדרו העניינים. כי ידע שאם יסרב סירוב מוחלט לטפל בנסיכה, יוציאו המלך להורג.
"עזוב את הנערה! הרי יש באפשרותך להשיג כסף ככל העולה על רוחך!" התחנן האיש לפני האשמדאי.
"רוצה אני" היה משיב זה, מתוך כרסה של בת-המלך, "לראות כיצד ממיתים אותך. אני הצלתיך ממוות ואתה, כפוי הטובה, השבת לי רעה תחת טובה?! אשאר כאן עוד כמה ימים כי טוב וחם לי בגופה של בת-טיפוחים זו, ואחר-כך אראה אותך מובל למיתה ומוצא להורג".
הגיע היום העשירי, המועד שנקבע לגירוש הדיבוק, והאשמדאי מתעקש ואינו רוצה לעזוב בשום-אופן את מקומו.
החליט האיש לנהוג בעורמה. מה עשה? קרא למלך וביקש לדבר איתו פנים אל פנים בביתן מרוחק שבחצר הארמון. כאשר נפגשו שם, הודיע לו: "הדיבוק שנכנס בגופה של בתך הוא אשמדאי מלך השדים בכבודו ובעצמו. כלפיו צריך להתנהג אחרת, בצורה לא רגילה. עליך להביא אל מול ארמונך את כל התותחים שבבירה, שלוש מאות במספר, וכאשר אקח את בתך מחר בבוקר לטיול אל מחוץ לטירה המלכותית, תצווה על חיל-התותחנים שלך להפעיל את הנשק. כאשר ישמע האשמדאי רעמים וברקים, ייבהל ויעזוב את בתך לעולמים".
הבטיח המלך לעשות כפי שנתבקש. בשעה מוקדמת של הבוקר יצא הרופא אל מרפסת הארמון, כשזרועו שלובה בזרוע בת המלך. פתאום התחילו לרעום התותחים.
"מה פשר הרעש הזה?" שאל האשמדאי לשמע הרעמים.
"אשתך ואשתי מחפשות אותנו" השיב האיש.
בשומעו זאת ברח השד מרוב פחד ולא נראה יותר בסביבה. ובת-המלך? היא הבריאה והחלימה.
והרופא המדומה? הוא חזר בכבוד ובעושר לביתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה