וכך נאמר בגמרא, במנחות כ"ט:
"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך?
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר לפניו: ריבונו של עולם הראהו לי!
אמר לו: חזור לאחורך! הלך וישב בסוף שמונה עשרה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני! נתיישבה דעתו.
חזר ובא לפני הקב"ה. אמר לפניו: ריבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?
אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני!
אמר לפניו: ריבונו של עולם הראיתני תורתו, הראני שכרו!
אמר לו: חזור לאחורך!
חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין.
אמר לפניו: ריבונו של עולם זו תורה וזו שכרה?
אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני!"
זה לא סיפור מסובך במיוחד. משה עולה למרום כדי לקבל את התורה. מה הוא רואה שם? אלוהים יושב עם התורה שהוא רוצה להעביר למשה, ומקשט את אותיותיה. למה, תוהה משה, שאלוהים יטרח להתעכב על הדברים הקטנים האלה? הרי כולם מחכים לתורה, ומה זה משנה איך כל אות ואות נראית?
זה לא סתם, אומר לו אלוהים, בעוד כמה דורות יהיה מי שיתעכב גם על הפיצ'יפקעס האלה. משה לא מסתפק בהצהרה ומבקש לראות, ואלוהים אומר לו "חזור לאחורך", נוסחת קסמים שמביאה את משה לבית מדרשו של רבי עקיבא. משה יושב, כקטן התלמידים, בשורה האחרונה ולא מבין בכלל על מה האנשים מדברים. אבל, ברגע שהתלמידים מקשים על רבי עקיבא ותשובתו להם היא שמדובר ב"הלכה למשה מסיני", נחה דעתו.
אבל, מתעקש משה לפני אלוהים, אם יש לך את האדם הזה שנראה הרבה יותר חכם ממני, למה אתה נותן לי את התורה ולא לו? בשלב הזה אלוהים מפסיק להיות דוק בראון, הוא מגיב ב"שתוק, כך עלה במחשבה לפני". משה לא מתעקש על הנקודה הזו, אבל הוא כן רוצה לדעת מה עלה בגורלו של צדיק כזה ושוב אלוהים משתמש במילות הקסם ומביא את משה אל מקום מיתתו של רבי עקיבא. זו אינה תמונה נעימה, בשרו של רבי עקיבא תלוי כמו בשר אחרי שחיטה, כאחד מעשרת הרוגי מלכות. משה חוזר אל האלוהים ותוהה "זו תורה וזה שכרה?" ואלוהים משיב לו כמו קודם, "שתוק, כך עלה במחשבה לפני".
יש פה לא מעט על מה לדבר, המסע בזמן, למשל, המסעות בין העולמות התחתונים לעליונים וההשלמה עם הגורל בלי להתלונן, אבל את האגדה הזו אנחנו מביאים לרגל שבוע הספר (שייפתח ביום רביעי, ה-10.6). לא מסובך במיוחד לכתוב, אבל רק הטובים שבסופרים מסוגלים לקשור כתרים לאותיות, להוציא תחת ידם טקסטים שיידונו בעוד שנים. עוד יש לזכור, ש"סופרים" נקראים על שם אותם אנשים שתפקידם היה לספור את האותיות בספרי התורה ולוודא שהם כשרים, שאין ולו אות אחת מיותרת או חסרה שתפסול את הספר השלם, מיומנות חשובה מאוד גם למי שכותב בימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה