על בר כוזבה - מן התלמוד הירושלמי

מתוך תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ה גמרא

תרגום מלים ועיבוד: אורי מאיר

רבי יוסי אומר: "יום שחרב הבית היה מוצאי שבת, ומוצאי שמיטה, ומשמרתו של יהויריב, בט' באב, וכן ב[יום] שני. בזה ובזה [מקדש ראשון ומקדש שני] היו הלוים עומדים על הדוכן, ואומרים (תהילים צד) 'וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם, וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם, יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.'" 

רבי שמעון בן לקיש היה שואל לפני רבי יוחנן, אמר לו: "מהו לומר שיר בלא נסכים [ללא קורבנות]? אלא צריך לשמוע מזה כי בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים 'וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם, וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם, יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.'" 

רבי אבהו אמר: "נחלקו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:

רבי יוחנן אמר: 'אומרים שיר בלא נסכים',

רבי שמעון בן לקיש אמר: 'אין אומרים שיר בלא נסכים'. 

השיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: 'בזה ובזה היו הלויים עומדים על הדוכן ואומרים: 'וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם, וּבְרָעָתָם  יַצְמִיתֵם, יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.'

אמר לו רבי שמעון בן לקיש: 'מה אתה מבין מכך?'

אמר לו: 'מאחר שאלו נסכים היו -  זמנו של שיר היה!'

רבי יוחנן אמר שירו של יום, רבי שמעון בן לקיש אמר שירו של אתמול."

 

אמר רבי לוי יהויריב, גבר מן העיר מירון, עירם של משפחת מסרביי: "מסר את ביתו לשונאיו". 

אמר רבי ברכיה: "יהויריב - יה הריב עם בניו על שמרו וסרבו בו.  ידעיה עמוק ציפורים [שם של משמרת כהנים] - ידע יה עצה עמוקה שבלבם והגלם לציפורין:  נלכדה ביתר."

רבי [יהודה הנשיא] היה דורש: "עשרין וארבעה עבדין - (איכה ב) בלע ה' ולא חמל, ורבי יוחנן דרש ששים.  ורבי יוחנן דורש יותר מרבי? אבל זאת כיוון שרבי היה סמוך לחורבן בית המקדש, והיה אומר: "שמונה זקנים מאירים ואנו בוכים ומשתתקים, [והם] קיימים לנו."

אמר רבי יהודה בן רבי אלעאי: "ברוך רבי היה דורש (בראשית כז): 'הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו  - קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר.'" 

 

שנה רבי שמעון בן יוחי: "עקיבה רבי היה דורש (במדבר כד): 'דרך כוכב מיעקב - דרך כוזבא מיעקב.'"  רבי עקיבה היה חמיו של בר כוזבה, והיה אומר זה הוא מלך המשיח!'"

אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: "עקיבה, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא!" 

אמר רבי יוחנן: "קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא." 

אמר רבי יוחנן: "שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפים את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם בן כוזבה, והיה לו מאתים אלף מטיפי [קצוצי] אצבע. 

שלחו חכמים ואמרו לו: 'עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים?'

אמר להם: "וכי איך אפשר לבדקם [אחרת]?' 

אמרו לו: 'כל מי שאינו רוכב על סוסו, ועוקר ארז מן הלבנון לא יהיה נכתב בצבא שלך!'

היו לו מאתים אלף כך, ומאתים אלף כך."

 

וכשהיה יוצא לקרב היה אומר: "ריבונו של עולם לא תסעוד ולא תכסוף (תהילים ס)[ לא תעזור, ולא תזיק] - הלא אתה אלוהים זנחתנו, ולא תצא בצבאותינו!"

שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מצור על ביתר. והיה רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום, ואומר: "רבון העולמים אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום!"

רצה אדריינוס להפסיק את המצור. 

אמר לו כותי אחד: "אל תעזוב, אני אברר בשבילך איך לכבוש את העיר. נכנס דרך שער העיר ומצא את רבי אלעזר המודעי עומד ומתפלל. עשה עצמו כאילו הוא לוחש באוזנו. ראו בני העיר, והביאוהו אל בן כוזבא. אמרו לו: הזקן הזה שוחח עם חביבך.'

אמר לו :"מה אמרת לו ,ומה אמר לך?"

אמר לו: "אני אומר לך - המלך יקטול אותי, ואם לא אומר לך - אתה תקטול. יותר טוב לי שהמלך יקטול אותי, ולא אתה."

לבסוף אמר לו: "אמר לי שימסור את העיר." 

בא אל רבי אלעזר המודעי, ואמר לו ":מה אמר לך הכותי הזה?"

אמר לו :"לא כלום."

"מה אמרת לו?"

אמר לו: "לא כלום."

נתן לו בעיטה, והרג אותו.

מיד יצאה בת קול ואמרה (זכריה יא): " הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל-זְרוֹעוֹ וְעַל-עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה. - הרגת את רבי אלעזר המודעי, זרועם של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש [שלך] יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה."

מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה.

באו וסיפרו לאדריינוס, אמר להם: "מי קטל את זה?"

אמר לו כותי אחד: "אני קטלתיו."

אמר לו: "מצא לי את הגופה! מצא לי את הגופה!"

מצא נחש כרוך עליו. אמר: "אילולי אלוהיו קטלו, מי היה יכול לקטלו? וקרא עליו (דברים לב): 'אִם-לֹא כִּי-צוּרָם מְכָרָם וַיהוָה הִסְגִּירָם!'"

 

והיו הורגים בהם והולכים, עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל סלעים משא ארבעים סאה, עד שהלך הדם בים ארבעה מיל. אם תאמר שהיא קרובה לים? והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל.

אמרו: "שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת, ומצאו שלוש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאה, ויש אומרים תשע על שלש שלש סאה."

רבי שמעון בן גמליאל אומר: "חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות.  והיו אומרים: 'אם באו השונאים עלינו, בעטים הללו אנו יוצאים עליהן ומנקרים את עיניהם. וכיון שגרמו עוונות, היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפים אותו, ומכולם לא נשתייר אלא אני.  ואמר על עצמו (איכה ג): 'עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי.'"

כרם גדול היה לאדריינוס הרשע, שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל מטבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלוא קומה ופישוט ידיים, ולא גזר עליהם שיקברו, עד שעמד מלך אחר, וגזר עליהם שיקברו. 

אמר רב חונה: "משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמיטיב [הברכה הרביעית בברכת המזון]. הטוב -שלא נסרחו, והמיטיב- שניתנו לקבורה."