היום י' באלול

כלומר אנו כבר כמה ימים לתוך הסליחות.

אני מביא בזאת שלושה קטעים ממחזור השירים המרשים של רבי שלמה אבן גבירול: "כתר מלכות".

ההקדמה וחלק א', וחלקים י' ויא' המתאימים לימים שלנו בחודש אלול.

הביקורת רואה את המחזור כמאמר פילוסופי בחרוזים.

לעניות דעתי, הקשר ההדוק בין הפיזיקה והמטפיזיקה בשיר, וכן הקשר בין הפילוסופיה למיסטיקה בשיר, הוא הגורם לאיכות האמנותית יוצאת הדופן שלו.

ובתקווה שכולנו נצליח לשלב את המדע והאמנות לאורו של שלמה.

כתר מלכות

בִּתְפִלָתִי יִסְכָּן‑גֶּבֶר, כִּי בָהּ יִלְמַד יֹשֶׁר וּזְכוּת.

סִפַּרְתִּי בָהּ פִּלְאֵי אֵל חַי בִּקְצָרָה אַךְ לֹא בַּאֲרִיכוּת.

שַׂמְתִּיהָ עַל רֹאשׁ מַהְלְלַי וּקְרָאתִיהָ כֶּתֶר מַלְכוּת.

א

נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד:

לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶצַח וְהַהוֹד,

לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשִׂא לְכֹל לְרֹאשׁ וְהַעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד

לְךָ בְּרוּאֵי מַעְלָה וּמַטָּה יָעִידוּ, כִּי הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד.

לְךָ הַגְּבוּרָה אֲשׁר בְּסוֹדָהּ נִלְאוּ רַעְיוֹנֵינוּ לַעֲמֹד,

כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד.

לְךָ חֶבְיוֹן הָעֹז הַסּוֹד וְהַיְּסוֹד!

לְךָ הַשֵּׁם הַנֶּעְלַם מִמְּתֵי חָכְמָה

וְהַכֹּח הַסּוֹבֵל הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה

וְהַיְכֹלֶת לְהוֹצִיא לָאוֹר כָּל‑תַּעֲלוּמָה.

לְךָ הַחֶסֶד אֲשֶׁר גָּבַר עַל בְּרוּאֶיךָ

וְהַטּוֹב הַצָּפוּן לִירֵאֶיךָ.

לְךָ הַסּוֹדוֹת אֲשֶׁר לֹא יְכִילֵם שֵׂכֶל וְרַעְיוֹן

וְהַחַיִּים אֲשֶׁר לֹא יִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם כִּלָּיוֹן

וְהַכִּסֵּא הַנֲּעַלֶה עַל כָּל‑ עֶלְיוֹן

וְהַנָּוֶה הַנִּסְתָּר בְּרוּם חֶבְיוֹן.

לְךָ יְיָ הַמְּצִיאוּת אֲשֶׁר מִצֵּל מְאוֹרוֹ נִהְיָה כָּל הֹוֶה,

אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה.

לְךָ שְׁנֵי הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר נָתַתָּ בֵּינֵיהֶם גְּבוּל:

הָרִאשׁוֹן לְמַעֲשִׂים וְהַשֵּׁנִי לִגְמוּל.

לְךָ הַגְּמוֹל אֲשֶׁר גָּנַזְתָּ לַצָּדִּיקִים וַתַּעֲלִימֵהוּ

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא – וַתִּצְפְּנֵהוּ.

י

מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹתֶיךָ, בַעֲשׂוֹתְךָ כַּדּוּר הָאָרֶץ נֶחֱלַק לִשׁנַיִם ‑

חֶצְיוֹ יַבָּשָׁה וְחֶצְיוֹ מָיִם?

וְהִקַּפְתָּ עַל הַמַּיִם גַּלְגַּל הָרוּחַ,

סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ

וְעַל סְבִיבוֹתָיו יָנוּחַ,

וְהִקַּפְתָּ עַל הָרוּחַ גַּלְגַּל הָאֵשׁ.

וְהַיְסוֹדוֹת הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָם – לָהֶם יְסוֹד אֶחָד

וּמוֹצָאָם אֶחָד,

וּמִמֶּנּוּ יוֹצְאִים וּמִתְחַדְּשִׁים

וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעּה רָאשִׁים.

יא

מִי יְחַוֶּה גְדֻלָּתְךָ, בְּהַקִּיפְךָ עַל גַּלְגַּל הָאֵשׁ גַּלְגַּל הָרָקִיעַ וּבוֹ הַיָּרֵחַ

וּמִזִּיו הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹאֵף וְזוֹרֵחַ? וּבְתִשְׁעָה וְעֶשְרִים יוֹם יִסּוֹב גַּלְגַּלוֹ

וְיַעֲלֶה דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ,

וְסוֹדָיו מֵהֶם פְּשׁוּטִים וּמֵהֶם עֲמֻקִּים

וְגוּפוֹ פָחוּת מִגּוּף הָאָרֶץ כְּחֵלֶק מִתִּשְׁעָה וּשְׁלֹשִׁים חֲלָקִים,

וְהוּא מְעוֹרֵר מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ חִדּוּשֵׁי עוֹלָם וְקוֹרוֹתָיו

וְטוֹבוֹתָיו וְרָעוֹתָיו

בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא אוֹתוֹ לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו.